ליקוי מאורות

הי, אני ליאור. ביום, אני אב לשניים ומורה למחוננים. מלמד בלשות ומשחקי תפקידים. חי מסלול ברור של שמירה על חזית נורמטיבית, ומרחב מוגן עבור המשפחה. עולם של מילים שאין בהן סאונד. ​הכל השתנה ב-9 באוקטובר 2025. ​ישבתי לתרגם את "ריקוד אפוקליפטי" של סרג' טקיאן, סמוך לציון השנתיים לטבח ה-7 באוקטובר. תוך כדי התרגום, המציאות השתלטה על הטקסט. החטופים שעוד שם, הפוליטיקאים, מכונת הרעל, ותחושת החורבן המוחלט. זה הפסיק להיות תרגום. זו היתה זעקה שהייתי חייב להנשים ולתת לה חיים. כך נולד השיר "האפוקליפסה כאן", וכך נולד הפרויקט "ליקוי מאורות". ​מאז אני יוצר בקדחתנות, כותב בעיקר כדי לא להשתגע. אני עובד בלילות, מנצל את נדודי השינה. יושב בחושך בפינת האוכל כשהילדים ישנים, ונאבק במכונות. אני כותב, משכתב, נאבק באלגוריתם של סונו שיבין את הזעם שלי, מייצר מאות גרסאות לכל קטע מוסיקלי ובורר בפינצטה את הרגע שבו החזון שלי מתפוצץ החוצה. ​"ליקוי מאורות" זו התנגשות חזיתית. קור מכני של זעם תעשייתי שמתרסק לתוך קינה יהודית חמה. גיטרות אינדסטריאל מנסרות וגליצ'ים דיגיטליים שרומסים כינורות מזרחיים בוכים. אני לוקח קאנון ישראלי וטקסטים מהמקורות, הופך אותם על פניהם, ומטיח אותם בשמיים ריקים ובגסיסת הדמוקרטיה שלנו. ​אני כותב כי הפנים הרועש שלי חייב לקבל קול בחוץ, וכדי להגיע אליכם. אני מזמין אתכם ללחוץ פליי, למצוא כאן את הכעס שלכם, ואולי - מתוך המסיבה האפוקליפטית הזו - להתעורר יחד לפעולה. ​ברוכים הבאים לליקוי מאורות. Human-written lyrics, AI-generated sounds, and human-refined production.